ת"א 1341/01

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לתשלום עבור מתקנים שהונחו על קרקע שבבעלות הנתבעת. התובעים, שהיו בעלי זכויות להפעלת שירותי הסעדה וחוף במקרקעי הנתבעת, תבעו פיצוי בגין שווי השקעותיהם לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת. התביעה תוקנה מספר פעמים, בין היתר לאחר ששריפה כילתה את המתקנים בחוף. התובעים טענו כי הנתבעת אחראית לשריפה לפי פקודת הנזיקין, וכן הפרה את החוזה בכך שלא פרסמה מכרז חדש להפעלת החוף, וסירבה לפצות את התובעים בגין השקעתם. כמו כן, התובעים טענו כי הנתבע השני חב באחריות לפי חוק האפוטרופוסים וחוק השכירות וההלוואות. הנתבעת הכחישה טענות אלה וטענה כי היא אינה אחראית לפיצוי התובעים, שכן לא הייתה מחויבת לעשות כן על פי ההסכם, והמתקנים ננטשו ונבנו שלא כדין. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובעים סיכלו את תנאי ההשעיה ולא ביטחו את המתקנים כנדרש על פי ההסכם. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. בית המשפט קבע כי הנתבעת אינה אחראית לפצות את התובעים, שכן בהסכם נקבע כי זוכה חדש יפצה את התובעים בגין השקעותיהם. עוד קבע בית המשפט כי התובעים נטשו את החוף בשל קשיים תפעוליים ולא בשל פעולה כלשהי של הנתבעת. כמו כן, בית המשפט קבע כי המבנים בחוף נבנו שלא כדין, ולכן התובעים אינם זכאים לפיצוי בגינם. עוד קבעה השופטת כי התובעים מנעו מהנתבעת לצאת למכרז חדש, שכן לא פינו את הבנייה הבלתי חוקית למרות בקשות הנתבעת. באשר לשריפה, בית המשפט הטיל את נטל ההוכחה על הנתבע, אך קבע כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה מכוונת, ולא הייתה רשלנית מצד הנתבע. לבסוף, דחתה השופטת את הטענות לפי חוק האפוטרופוסים וחוק השכירות וההלוואות, שכן הן לא הוזכרו בתביעה הראשונית. משכך, נדחתה תביעת התובעים, והם חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעת.