ת"א 7956-05-20

תקציר

התובע, רוכב אופנוע שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2019, הגיש תביעה נגד הנתבעת, חברת הביטוח של האחראים, בטענה לנזקי גוף כתוצאה מהתאונה. הנתבעת לא חלקה על חובתה לפצות את התובעת, והותירה את המחלוקת נסובה סביב היקף הנזק. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, אורתופד ואיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, אשר נתנו חוות דעת על נזקי התובע ונכויותיו הנובעות מכך. האורתופד סבר כי התובע סובל משברים בקרסול שמאל ובמרפק, הגורמים לנכות לצמיתות בשיעור של 9.75% ולתקופה זמנית של אי כושר. בתוך כך, המומחה לבריאות הנפש אבחן את התובע כסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), וקבע לו נכות קבועה בשיעור של 5%. בשילוב שתי חוות דעת המומחים נקבע כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 14.26%. הנתבע התכוון תחילה לחקור בחקירה נגדית את המומחים הרפואיים, אך באופן מפתיע ויתר על זכות זו ללא הודעה מוקדמת, דבר שבית המשפט ראה כפגיעה בהגינות הפרוצדורלית. כתוצאה מכך, אימץ בית המשפט את חוות דעת המומחים. התובע ביקש לכלול "הכנסה שחורה" לא מדווחת בחישוב הפסדי השכר שלו בעבר, אך טענתו, שלא נתמכה בראיות מוצקות, נדחתה באופן חלקי. בית המשפט קבע את בסיס שכרו על 6,000 שקל לתקופה שקדמה לתאונה. התובע פוצה בגין הפסדי שכר בעבר, בסך 42,000 ₪, בהתחשב בנכותו הזמנית ובסכום גלובלי עבור יתרת התקופה. בגין הפסדי שכר עתידיים פסק בית הדין לתובע 150,000 ₪, למרות שכרו הגבוה כיום, תוך הכרה בפוטנציאל לשינוי בנסיבותיו ובאופייה התפקודי של מוגבלותו. התובע קיבל פיצוי בסך 15,000 ₪ עבור סיוע מאחיו בתקופת החלמתו, אך לא קיבל כל פיצוי בגין עזרה עתידית. בית המשפט פסק גם 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה מעבר לכיסוי קופת החולים של התובעת, בעוד שהדרישה לפיצוי בגין קנאביס רפואי נדחתה בשל היעדר המלצות רלוונטיות. הסכום של 23,500 ₪ בגין כאב וסבל קוזז במלואו מההשתתפות העצמית בפוליסה. בסיכומו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 217,000 ₪, כולל פיצויים, שכ"ט עו"ד ומע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת ייגרמו לו הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית.