ב"ל 78169-09-25

תקציר

בסדר, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בלשון עברית בלבד, ובהתבסס על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 78169-09-25 – שלמה עוזרי נ' המוסד לביטוח לאומי** **מבוא:** פסק דין זה, שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, עוסק בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר דחתה את עררו של המערער, שלמה עוזרי, על קביעת נכות צמיתה לאחר תאונת עבודה. הדיון המשפטי מתמקד בשאלות הנוגעות לבחינת החלטות ועדות רפואיות, יישום תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, והפסיקה הרלוונטית. **העובדות הרלוונטיות:** המערער, יליד 1966, נפגע בתאונת עבודה ביום 20.8.2024 בעת שעבד כמסגר. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, ומהותה נקבעה כ"חבלה בכתף ומרפק שמאל". ועדת רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% מיום 1.7.2025. על החלטה זו הגיש המערער ערר, אשר נדחה על ידי ועדת העררים. מכאן הערעור לבית הדין. **עיקר טענות הצדדים:** * **טענות המערער:** * הוועדה התעלמה מחוות דעת מומחים (פרופ' אטון ופרופ' עטר) אשר העריכו את נכותו ב-25%, למרות שממצאי הוועדה וממצאי המומחים תואמים. * הוועדה לא הסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת של המומחים, למרות התאמה לכאורה בממצאים. * הוועדה לא ביצעה את בדיקת טווחי התנועה באופן תקין (בהתאם לפס"ד מרינה ספיאשוילי), ולא הזהירה את המערער בנוגע לפער בין בדיקה אקטיבית לפסיבית. * הוועדה לא קבעה נכות נפרדת לפגימות שהודגמו בבדיקת ה-MRA (לברום, גיד הביצפס), בנוסף לפגיעה בגיד ה-SSP. * הוועדה לא התייחסה לפגיעה במרפק שמאל, שנכותה נקבעה בדרג הראשון אך נוכתה. * טענת הוועדה כי יש לדלדול שרירים כדי לשלול נכות אינה נכונה (בהתאם לסעיפים 41-42), ובנוסף, בשל פגיעה בשתי כתפיים (אחת מתאונה אחרת), לא ניתן לצפות לדלדול. * **טענות המשיב (המוסד לביטוח לאומי):** * הוועדה ערכה בדיקה קלינית והתייחסה לממצאי הדימות. המחלוקת אינה על עצם הקרע, אלא על הפגיעה התפקודית. * הוועדה יישמה את סעיף 42 (הנוגע לפגיעה תפקודית) ולא סעיף 41 (הנוגע למגבלות תנועה). * לא ניתן לקבוע נכות נפרדת לכל שריר, שכן הדבר מהווה כפל פיצוי. * הוועדה קיימה את חובתה בכך שהצביעה על פער בבדיקה. * הוועדה לא התייחסה למרפק שמאל, ועל כן הוסכם שהעניין יושב לוועדה בהרכבה הנוכחי לשם דיון בפגיעה זו. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **היקף הביקורת השיפוטית על ועדות רפואיות:** פסק הדין חוזר ומדגיש את ההלכה הפסוקה, לפיה הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות ועדות רפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד. שאלות אלו כוללות טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. **אין לבית הדין סמכות לדון בהיבט הרפואי הטהור של קביעת הנכות.** (פסקה 16, 22, 23). * **חידוש/הדגשה:** בית הדין מחדד כי התאמת הנכות בהתאם לפריטי הליקוי הרלוונטיים היא קביעה רפואית מובהקת, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. 2. **חובת ההנמקה של הוועדה:** הוועדה אינה נדרשת להתייחס לכל ממצא בחוות דעת של המבוטח, אלא די בכך שהיא מצביעה על שוני בממצאי הבדיקה הקלינית לעומת חוות הדעת, כבסיס לדחיית חוות הדעת. (פסקה 24, 25). * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מבהיר כי די בקביעה בדבר שוני בממצאים כדי לצאת ידי חובת ההנמקה, וזאת בהתאם להלכה שחזרה על עצמה לאחרונה (עניין חננשוילי). 3. **קרע במיתר והיקף הנכות:** פסק הדין מדגיש את ההלכה שקרע במיתר (כמו ב-SSP) כשלעצמו אינו מקנה נכות, אלא רק כאשר נלווית לו מגבלה תפקודית. הערכת הפגיעה התפקודית היא בליבת שיקול הדעת של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בכך. (פסקה 19, 23). * **חידוש/הדגשה:** בהתייחסות לפסק דין בר"ע 63583-12-23 (ירון דהן), מובהר כי ייתכן מצב בו בדיקות דימות יצביעו על קרע, אך הוועדה תתרשם בבדיקתה כי יכולתו התפקודית של המבוטח לא נפגעה. כמו כן, בית הדין הארצי הוסיף באותו עניין כי "אין מקום להעניק נכות מותאמת לפי פריט ליקוי 42". הדבר מחזק את ההבחנה בין הפגיעה המבנית (הקרע) לבין הפגיעה התפקודית. 4. **כפל פיצוי וסעיפי ליקוי:** הוועדה רשאית לקבוע את שיעור הנכות לפי אחד מסעיפי הליקוי (למשל, סעיף 41 או סעיף 42), אך לא על ידי שימוש בשניהם כדי שלא יפסק כפל שיעור נכות. כמו כן, התקנה 11(ד) קובעת כי בקביעת נכות בגין קשיון או הגבלה בתנועה של פרק, לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק. (פסקה 20, 22). * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מחזק את האיסור על כפל פיצוי, גם כאשר מדובר בפגיעות הנראות שונות (כמו פגיעה בגיד הביצפס בנוסף ל-SSP), אם הן מובילות לאותה פגיעה תפקודית בפרק. 5. **סוגיית המרפק והכתף:** בהתאם להסכמת הצדדים, בית הדין החזיר את עניין המרפק הוועדה לשם דיון מחודש, וכן הנחה את הוועדה לשקול את עמדתה לגבי הכתף לאור ממצאי ה-MRI והקביעה הראשונית של 5% נכות. * **חידוש/הדגשה:** בית הדין מראה גמישות בהתמודדות עם מקרים בהם לא נדונו כל חלקי הגוף הפגועים, ומפנה את הדיון לוועדה תוך הנחייה משפטית קצרה. 6. **חובת ההזהרה:** החובה להזהיר מבוטח קיימת רק כאשר נשקלת האפשרות להפחתת אחוזי הנכות שנקבעו לו, ולא כאשר הוועדה דנה בקביעת הנכות הראשונית או בערר. (פסקה 26). * **חידוש/הדגשה:** הפסיקה מחדדת את גבולות חובת ההזהרה, ומבחינה בין מצבים שונים בהם הוועדה פועלת. 7. **קביעת נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 42 (1)(ד)(1):** בית הדין הארצי קבע כי שיעור הנכות בהתאם לפריט ליקוי זה הינו 10% ולא 5%. * **חידוש/הדגשה:** זהו חידוש משמעותי בפסק הדין, אשר מבהיר כי הוועדה שגתה בקביעת שיעור הנכות לפי פריט ליקוי זה. הדבר מעיד על בחינה מעמיקה של התקנות והפסיקה על ידי בית הדין. **החלטה:** בית הדין קיבל את הערעור בחלקו. הוא החזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שתקיים דיון מחודש בנוגע לטענותיו בנוגע למרפק שמאל, ותשקול מחדש את עמדתה לגבי הכתף השמאלית, תוך התייחסות לממצאי ה-MRI, לקביעת הדרג הראשון, ולפסיקה הנוגעת לאי-מתן נכות מותאמת לפי פריט ליקוי 42. **סיכום:** פסק דין זה משקף את גבולות סמכותו של בית הדין לעבודה בביקורת על החלטות ועדות רפואיות, תוך הדגשת ההבחנה בין סוגיות משפטיות לסוגיות רפואיות. הוא מחזק עקרונות קיימים בפסיקה בנוגע להנמקה, כפל פיצוי, וקביעת נכות בגין ליקויים מבניים לעומת ליקויים תפקודיים. בנוסף, פסק הדין מציג חידוש משמעותי בהבהרתו כי שיעור הנכות לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(1) הינו 10% ולא 5%, דבר שיש לו השלכה על אופן קביעת הנכות במקרים דומים בעתיד.