עת"מ 30645-02-12

תקציר

בבעלות העותרים והמשיבים חלקות קרקע סמוכות במתחם בטבריה, כאשר העותרים מבקשים להקים בית בן שתי קומות מעל מרתף. הוועדה המקומית העניקה לעותרים היתר בניה, שהמשיבים לא התנגדו לו. הבנייה החלה בהתאם לתוכניות שאושרו. אולם, המשיבים, שלא הגישו התנגדות במועד, פנו מאוחר יותר לוועדת הערר בבקשה לעצור את הבנייה, בנימוק של אי סדרים. ועדת הערר ביטלה את היתר הבנייה וקבעה כי הוועדה המקומית פעלה מחוץ לסמכותה וכי הבנייה חרגה מתוכניות מאושרות. לטענתה, היתר הבנייה אינו תקף שכן לא קדמה לו תוכנית בנייה מפורטת שאושרה על ידי הוועדה המחוזית, כמתחייבת מתוכנית המתאר הרלוונטית. השופט חלק על החלטת ועדת הערר והניח אותה בצד. לדברי השופט, לוועדה המקומית הייתה סמכות להוציא היתרי בנייה ופרשנותה למסגרת התכנונית הייתה סבירה. היעדר תוכנית בנייה מפורטת, אף שהיא נדרשת, לא היוותה סיבה מוצדקת לביטול ההיתר, מה גם שכמעט כל המבנים במתחם כבר נבנו. זאת ועוד, העותרים פעלו בתום לב ונגרמו להם הוצאות משמעותיות בהסתמך על ההיתר. השופט הדגיש את השיהוי וחוסר הניקיון של המשיבים בערעור על הבנייה, ומצא כי ערעורם נגוע. באשר לאי סדרים לכאורה בבנייה, חלק השופט על פרשנויות ועדת הערר, במיוחד לאור התנאים הטופוגרפיים של המגרש. הכניסה, קומת החניה, קומת המרתף וקיר התמך עמדו כולם בדרישות או לכל היותר היוו חריגות קלות שלא הצדיקו את ביטול ההיתר. ככלל, פסק השופט לטובת העותרים, דחה את החלטת ועדת הערר ופסק לעותרים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ מכל אחד מהמשיבים.