ע"א 2776/91

תקציר

שלושה ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין עסקת מכר מקרקעין. הערעור הראשון, מס' 2793/91, הוגש על ידי בית חרות - מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, הרברט וינינגר ופלורט וינינגר (המערערים) נגד ילנה ונקליף, אהוד אלכסנדר וענת דורית שמאי, והמשיבים הפורמליים משה ובינני רובינשטיין והקרן הקיימת לישראל. המערערים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי חלקה 42א ניתנה במתנה לבני הזוג רובינשטיין בשנת 1962 וכי מתנה זו תקפה. לטענתם, מדובר בעסקת חליפין או, אם מדובר במתנה, היא לא סוכמה סופית ולכן ניתן למשוך אותה. הערעור השני, שמספרו 2776/91, הוגש על ידי רוכשי הנכס, אילנה ונקליף, אהוד שמאי וענת שמאי, כנגד המוכרים, בני הזוג רובינשטיין, בטענה כי הם זכאים לפיצוי כפי שנקבע בחוזה המכר עקב הפרת המוכרים. המוכרים לא דאגו לכך שהנכס יירשם על שם הקונים, וגם לא פעלו בתום לב כאשר צד שלישי התנגד להעברה. בערעור שכנגד שהגישו המוכרים נטען כי היה צריך לפסוק להם הוצאות על ידי בית המשפט המחוזי. המשנה לנשיא א' ברק פוסק לטובת הרוכשים בערעור 2776/91 ופוסק להם את הפיצוי המוסכם, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הוא דוחה את הערעור 2793/91, וקובע כי זכויות המושב בחלקה 42א הועברו לבני הזוג רובינשטיין בשנת 1962 והעברה זו תקפה. המשמעות היא שהמגרש נמכר בצדק לקונים, שצריכים לרשום את שמם כבעלים. לבסוף, גם הערעור הנגדי נדחה, והמוכרים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לקונים.