דב"ע מג/120 - 0

תקציר

פסק הדין דן בתביעה של עקרת בית חירשת, אילמת ועיוורת נגד המוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת שירותים מיוחדים על בסיס נכותה. בית המשפט המחוזי קיבל תחילה את התביעה, אך המוסד ערער על החלטה זו. הערעור התקבל, כאשר בית המשפט קבע כי אמנם נכותה של האישה כבר הוכרה והיא קיבלה קצבת נכות, אך היא לא סיפקה ראיות מספיקות לאובדן כושר התפקוד במשק הבית שלה כדי להיות זכאית לקצבה המיוחדת הנוספת. בית המשפט הבהיר את תכליתה וטיבה של הקצבה, וציין כי היא נועדה לפצות על אובדן כושר השתכרות או יכולת תפקודית במשק הבית, ואינה ניתנת על בסיס נכות בלבד. הראיות הראו כי האישה יכלה לבצע חלק מהפעולות היומיומיות בסיוע אך לא אחרות, אולם הפעילויות הספציפיות הנדרשות לצורך זכאות לקצבה מיוחדת לא הוכחו דיים. השופטת הדגישה כי קביעת הזכאות לקצבה צריכה להתבסס על ההשפעה האיכותית של הנכות על חיי היומיום של התובע וכי תכלית החוק צריכה לקבל קדימות על פני פרשנות מילולית של הדרישות. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי האישה אינה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים, והערעור התקבל.