ת"א 14030/08

תקציר

עיקרו של תיק זה סובב סביב קביעת אחריותם האישית של נאשמים 2 ו-3 לחוב הארנונה של נאשם 1, שהם בעלי מניות בו. התביעה, בדרישה לתשלום ארנונה בגין נכס שהוחזק על ידי הנתבע 1 בין השנים 2004-2007, אינה שנויה במחלוקת. התובעת מבקשת להטיל אחריות על נתבעים 2 ו-3, בטענה כי הם המשיכו לנהל את נתבעת 1 למרות שידעו על חוסר יכולתה לשלם את חוב המס. עם זאת, השופט קובע כי הראיות מצביעות על כך שהנתבעים ניהלו את החברה בתום לב. באשר לתביעה לפי סעיף 6 לחוק החברות, קובע השופט כי עצם קיומו של חוב מס שלא שולם אינו מספיק כדי להצדיק הטלת אחריות אישית על בעלי המניות. על מנת שהתביעה תצליח לפי חוק ההסדרים, על התובע להוכיח את התקיימותם של התנאים המפורטים בו, לרבות העברת נכסים ללא תמורה. השופט מסיק כי בעוד שלנתבעת 1 היו נכסים כאשר הפסיקה את פעילותה, נכסים אלה עוקלו לאחר מכן על ידי התובעת, למעט כמה רכוש קבוע. חזקה כי יתר הנכסים הועברו ללא תמורה, דבר שאינו מופרך די הצורך על ידי הנתבעים. לפיכך מחליטה השופטת כי הנתבעים 2 ו-3 חייבים אישית בחוב המס, אך רק עד לשווי הרכוש הקבוע האמור, העומד על 140,469 ₪. כמו כן הורה השופט לנתבע 1 לשלם לתובע סך של 366,430 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט. לבסוף, שני הנתבעים 2 ו-3 נושאים ביחד ולחוד באחריות לתשלומים בהם חייב הנתבע 1.