ת"פ 22847-12-10

תקציר

בית המשפט מצא כי אין בסיס לטענת הנתבעים כי רשות ההגבלים העסקיים נתנה להתאחדות הבטחה שלטונית שלא להעמיד לדין את הנאשמים בגין המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. בית המשפט דחה גם את הטענה כי התנהלות הרשות מהווה אכיפה בררנית, וקבע כי יש הצדקה להעמיד לדין את הנאשמים בגין המעשים המיוחסים להם באישום הראשון בכתב האישום, אך לא להעמיד לדין חברי ארגון בית חולים בגין מעשים דומים, בשל נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת האכיפה הבררנית ביחס לאישום השני, וקבע כי לא היה בסיס סביר להחלטת הרשות להעמיד לדין את הנאשמים במקרה זה בגין האישום האמור, תוך שהוא מחליט שלא להעמיד לדין את חברי ארגון בית החולים בגין מעשים דומים. לפיכך דחה בית המשפט את האישום השני נגד חלק מהנאשמים שהעלו טענה זו בבקשות מקדמיות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי יש לתת לנאשם מס' 5 הזדמנות להציג בפני הרשות את טענותיו כנגד האישום הראשון, שכן לא ניתנה לו זכות זו טרם הגשת כתב האישום, ועל כן גם אישום זה יימחק נגדו, אלא אם יוותר על זכותו לשימוע. בית המשפט דחה את יתר הטענות שהעלו הנאשמים, לרבות הטענה כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, טענת הטריוויאליות וטענות שונות אחרות הנוגעות לכתב הסמכות, מעמדם של קבלני המשנה וחוסר המידתיות של ההליך הפלילי.