ת"א 613/04

תקציר

התובע, יליד 1955, תבע את הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מעבודה עם חומרים רעילים, בטענה שמחלתו נגרמה כתוצאה מחשיפתו לכימיקלים במהלך עבודתו. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה ודינה להידחות מחמת התיישנות, וטענו כי התובע היה מודע לבעיותיו הרפואיות מתחילת שנות התשעים. התובע, לעומת זאת, טען כי גילה את הקשר הסיבתי בין עבודתו למחלתו רק בשנת 2003, מה שהוביל אותו להגיש את התביעה בשנת 2004. הנתבעים טענו כי לתובע היו "קצה חוט" או ראיות הדרושות לתמיכה בקשר הסיבתי הרבה קודם לכן, והצביעו על חוות דעת של רופאים ועל תביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי בשנת 1993. עוד נטען, כי הימנעותו של התובע ממתן חוות דעת רפואית הקושרת בין מחלתו לסביבת עבודתו אינה מתקבלת על הדעת וכי טענתו מהווה שינוי מראית עין משום שלא הגיש תשובה לכתב ההגנה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי תביעת התובע אכן התיישנה. בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להראות כי לא הצליח לקבל חוות דעת תומכת או כי חלה פריצת דרך מדעית. בית המשפט הדגיש כי התובע יכול היה להגיש את תביעתו ללא חוות דעת רפואית וציין כי הוא מחזיק ב"עופרת" הנדרשת משנת 1993. בנוסף, בית המשפט ראה באי הגשת כתב התשובה על ידי התובע כפגיעה בתביעתו. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובע על הסף, וקבעה כי חלה עליה התיישנות. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 28.9.2008, והמזכירות הונחתה למסור העתקים לעורכי הדין המעורבים.