בד"מ 78/20

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לשני משיבים, זוג נשוי שהיו שניהם עורכי דין ושותפים במשרד עורכי דין. הם הורשעו בעבירות מרמה רבות שבוצעו במשך עשר שנים במסגרת עיסוקם המשפטי. בין העבירות הללו: גניבה בידי מורשה, זיוף מסמכים, מסירת הצהרות כוזבות ועבירות מס בהיקף של למעלה מ-7 מיליון שקל. המשיבים פתחו חשבונות בנק רבים בנאמנות עבור לקוחותיהם והמשיכו להעביר ביניהם כספים לשימושם האישי. הם גם זייפו החלטות של בית המשפט המחוזי, לשכת ההוצאה לפועל ועיריית רחובות למשוך כספים מחשבונות הנאמנות. שני המשיבים הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון, שהסתיים בעונש של 4 שנים ו-10 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס. השאלה העומדת על הפרק היא האם להרחיק את המשיבים מלשכת עורכי הדין לצמיתות, כפי שביקש המבקש, או להטיל עונש מופחת. הפאנל, המורכב משלושה עורכי דין, הגיע למסקנה כי חומרת העבירות, אופיין השיטתי והמכוון והפגיעה המשמעותית באמון הציבור במקצוע עריכת הדין מחייבים את הרחקתם לצמיתות של המשיבים מלשכת עורכי הדין. החלטה זו מוצדקת בפסיקה קודמת בנושאים דומים, שהביאה להרחקה לצמיתות, ובצורך להעביר מסר חד משמעי לעורכי הדין בנוגע להתנהלות פסולה זו. חומרת המצב, יחד עם חוסר החרטה שהפגינו המשיבים, משמעם שכל עונש מופחת יהיה בלתי הולם. זאת ועוד, עקרון אחידות הענישה קובע כי שני המשיבים יקבלו עונש זהה, מה גם ששניהם הורשעו באותן עבירות הנובעות מאותו כתב אישום. נסיבותיהם האישיות של המשיבים, לרבות מצבם המשפחתי ומצבם הכלכלי, נלקחות בחשבון אך בסופו של דבר גוברות על האינטרס הציבורי. ההחלטה מתקבלת פה אחד, והמשיבים מורחקים לצמיתות מלשכת עורכי הדין ללא כל קנס כספי נוסף.