ה"פ 11456-03-14

תקציר

המבקש, חבר הקיבוץ המשיבה, עתר למתן פסק דין הצהרתי. המבקש ביקש למכור את ביתו בקיבוץ, אך סירב לוותר על חברותו כנדרש בנוהל הקיים בקיבוץ. הוא טען כי מדובר בהליך מפלה וביקש מבית המשפט לבטל אותו או להורות לקיבוץ לפצות אותו על הזכויות שיאבד עם מכירת ביתו. המבקש ובת זוגו הפכו לחברים בקיבוץ בשנת 2005 ובנו בית על חלקת אדמה שהוקצתה להם. בשל קשיים כלכליים ביקש המבקש למכור את הבית, אך חשש שהדבר יביא לפקיעת חברותו בקיבוץ באופן אוטומטי. הקיבוץ טען כי ההליך אושר לפני הצטרפותו של המבקש וכי הוא הסכים לו. עוד נטען כי התנאי סביר ונועד להגן על האינטרסים של הקיבוץ. בית המשפט קבע כי תקנון הקיבוץ ונהליו הם יחסים חוזיים בין הקיבוץ לבין חבריו. בית המשפט מצא כי ההוראה הנדונה אינה תנאי מפלה בחוזה אחיד ואינה פוגעת בציפיותיו הלגיטימיות של המבקש. יתר על כן, החלטת התיקון לא הייתה אקט של אפליית המיעוט, שכן היא נתמכה ברוב קולות וחלה באופן שווה על כל החברים. למרות שבית המשפט מצא כי התנהלות הקיבוץ בנושא קצבת הפנסיה מוטלת בספק, הוא הגיע למסקנה כי לא ניתן להכריע בסוגיה זו בהליך זה. הבקשה הייתה תיאורטית באופייה וביקשה לברר סוגיות שאינן קשורות לנסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.