ע"פ 2965/06

תקציר

במקרה דנן הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו הורשע המערער בניסיון רצח ובשהייה בלתי חוקית בישראל ונידון לעשר שנות מאסר. הערעור התמקד בעיקר במצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירה, שכן הפרטים העובדתיים לא היו שנויים במחלוקת. הוא הואשם בניסיון רצח ובשהייה בלתי חוקית בישראל, בכוונה לדקור חייל כדי להפוך לשהיד. עם זאת, הוא תקף שוטר במקום, וכתוצאה מכך נפצע. המחלוקת הייתה האם המערער היה במצב פסיכוטי חריף במהלך האירוע, דבר שיש בו כדי לפטור אותו מאחריות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות מצביעות על כך שהוא לא היה במצב כזה באותה עת, שכן הוא פעל באופן מסודר והראה סימני פסיכוזה חריפים רק לאחר מעצרו. עדויות פסיכיאטרים נבדקו, כאשר חלקם טענו לשיפוט לקוי עקב סכיזופרניה, בעוד שאחרים, כולל הפסיכיאטר המחוזי, חלקו עליו, וציינו כי הוא היה מודע למעשיו ולמניעיו, שכללו נקמה ומסירות נפש. בית המשפט שקל גם את הימנעותו של המערער מלהעיד, דבר שתמך עוד יותר בטענת התביעה. נקבע כי המערער הבין את חוסר התקינות של מעשיו והיה אחראי למרות מחלת הנפש שלו. בית המשפט אישר את גזר הדין בשל חומרת העבירה, תוך שימת דגש על הגנת הציבור והצורך להרתיע מפני פיגועים על רקע אידיאולוגי. הייתה קריאה לתשומת לב לטיפול הנפשי של המערער בכלא, מתוך הכרה בחשיבות הטיפול התרופתי והעקבי בניהול מצבו.