ע"א 1049/94

תקציר

במחלוקת משפטית סבוכה, התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם נוצר חוזה מחייב בין דור אנרגיה לבין בעל תחנת דלק, חמדאן, הנוגע לזכויות באספקת דלק. בתחילה נשלחה טיוטה מודפסת על ידי דור אנרגיה, שהובילה למשא ומתן ולפגישה ב-8 ביולי 1991. במהלך הפגישה צוינו בכתב הסכמים מתוקנים, המצביעים על בסיס לחוזה סופי, ללא דרישות נוספות מצד חמדאן. לאחר הפגישה, למרות ההסכם, הודיע חמדן לדור אנרגיה על כוונתו שלא לחדש את היחסים ובהמשך התקשר בחוזה חדש עם חברת דלק, מה שהוביל את דור אנרגיה להגיש תביעה. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי למרות שהיה זיכרון כוונות והוסכם על תנאים מהותיים, לא נכרת חוזה סופי שכן התנהלותו של חמדאן הצביעה על שיקול דעת חלקי. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שחמדאן הפר את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב וקבע כי דור אנרגיה רשאית לתבוע פיצוי החורג מהסעד המקובל בגין חוסר תום לב טרום חוזי. בית המשפט העליון הפך זאת, וקבע כי קיים חוזה תקף ומחייב המבוסס על ההסכם המהותי בתנאים מהותיים ועל כוונת הצדדים לסיים את העסקה. בית המשפט מתח ביקורת על העיכוב בפתרון סוגיות השיפוט, ואמר כי טעויות פרוצדורליות לא צריכות לפגוע בצדק המהותי. לפיכך, דור אנרגיה הייתה זכאית לפיצוי בגין הפרת החוזה, וניתן אישור להגיש תביעות נוספות. המשיבים חויבו בהוצאות ובהוצאות משפט.