ב"ל 11936-02-24

תקציר

מערער פצוע מצוי בסכסוך משפטי עם המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה שאירעה בפברואר 2001 והובילה לקרע חלקי במיניסקוס בברכו השמאלית. תחילה בחנה ועדה רפואית את המערער וקבעה באפריל 2002 כי אין נכות הקשורה לתאונה, תוך ייחוס המצב לאירועים קודמים. החלטה זו אושרה על ידי ועדה רפואית לעררים בספטמבר 2002. שנים לאחר מכן, ביקש המערער בחודש אוגוסט 2023 דיון חוזר בעניינו, תוך הגשת ראיות רפואיות חדשות המצביעות על החמרה במצבו, מה שהוביל להחלטת הוועדה מנובמבר 2023 לקבוע דרגת נכות של 20%. הן המערער והן המשיב (המוסד לביטוח לאומי) ערערו על החלטה זו. המערער טען, כי הוועדה שגתה בכך שלא ייחסה את מלוא הנכות לתאונה, ואילו המשיב ביקש ניכוי בגין מצבו הקודם של המערער. בינואר 2024 התכנסה ועדה רפואית לעררים והחליטה כי רק חלק מהנכות קשורה לתאונה, ומייחסת את השאר לפגיעה קודמת. המערער טען כי החלטה זו פגומה מבחינה משפטית, אך בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי בסמכותה של הוועדה להבחין בין פגיעות במיניסקוס הפנימי והחיצוני ולקבוע נכות בהתאם. עוד נמצא כי ההחלטה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ומבוססת על ראיות רפואיות. הערר נדחה, והחלטת הוועדה נותרה בעינה, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים. לשני הצדדים יש 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.