עת"מ 31793-04-16

תקציר

העותרת והמועצה היו חלוקות על סיווגן והיקפן של הקרקעות ששימשו את העותר, דבר שהשפיע על גובה הארנונה (ארנונה) החייבת בהן. העותר טען כי הסכם פשרה עם המועצה קבע את היקף המסים, וכן כי שינוי שנעשה בצו הארנונה בשנת 2002 היה בלתי חוקי. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרת לא מיצתה את הסעדים המנהליים העומדים לרשותה, כנדרש. הסכם הפשרה למעשה חייב את העותרת לדווח על כל שינוי בהיקף הקרקעות, דבר שערער את טענתה כי ההסכם קבע את סכום המס. סוגיית היקף הקרקע וסיווגה צריכה להידון תחילה בפני ועדת הערר, שעל החלטתה ניתן יהיה לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת ועוד, טענת העותרת בדבר אי חוקיותו של שינוי צו הארנונה הועלתה באיחור רב, ולא ניתן היה לדון בטענות שיהוי כאלה. בית המשפט הורה על מחיקת העתירה, וחייב את העותרת לשלם למועצה הוצאות בסך 15,000 ₪, צמודות למדד המחירים לצרכן וכוללות ריבית כנדרש בחוק אם לא תשולם עד למועד שנקבע.