ת"פ 9434-04-15

תקציר

הנאשם הודה באשמה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן. העבירה נבעה מסכסוך בין הנאשם לבין בן דודו, המתלונן, בנוגע לבעלות על בית בירושלים. ביום 31.3.2015 בשעות אחר הצהריים דקר הנאשם את המתלוננת שש פעמים לאור יום בעת שהלכה עם בעלה ובנה בן השלוש. פצעי הדקירה נמצאו בחזה האחורי השמאלי, בקו בית השחי הקדמי, בסרעפת השמאלית מעל הטחול, ביד שמאל וברגל שמאל. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות קשות והוא נזקק לאשפוז. בית המשפט התחשב ברקע הבעייתי של הנאשם, בגילו הצעיר ובהבעת החרטה. כמו כן נלקחו בחשבון חומרת העבירה, היעדר גבולות פנימיים והצורך בגורם מרתיע ומגביל. שירות המבחן המליץ לבחון את נסיבותיו של הנאשם ואת גילו הצעיר. לנאשם הרשעה קודמת בסיוע לשוד. בא כוח התביעה טען לעונש של 5 עד 7 שנות מאסר, תוך הדגשת חומרת העבירה, ואילו בא כוחו של הנאשם ביקש עונש קל יותר, תוך הדגשת ההתגרות מצד המתלונן והודאתו, חרטה ונסיבות אישיות של הנאשם. בית המשפט הכיר בערך המוגן של חיי אדם, בחומרת העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. היא שקלה את נסיבות העבירה, לרבות מיקום הדקירות וחומרתן, ואת העובדה שהיא התרחשה בנוכחות משפחתה של המתלוננת. בית המשפט התייחס גם לגילו הצעיר של הנאשם, עברו הפלילי והודאתו. בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם 48 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 7,500 שקל למתלונן. גזר הדין נקבע בטווח קבוע מראש של שלוש עד שש שנים, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים. זכות הערעור לבית המשפט העליון נשמרה לשני הצדדים.