ת"א 32357-04-19

תקציר

המבקשים ביקשו צו מניעה זמני שיחייב את המשיבה הראשונה לרשום את ביתם המשותף על פי היתר הבניה, אשר יציב מקום חניה מס' 22 בסמוך לדירת המבקשים. המבקשים טענו כי לא הסכימו לשינוי הסדר החניות וכי המשיב הראשון הוליך אותם שולל להאמין כי מקום החניה המועדף עליהם יוחזר להם לאחר שלב מסוים בתהליך הבנייה. עם זאת, השופט מצא כי טענות המבקשים עצמם סותרות טענה זו. יתר על כן, המבקשים לא הביאו ראיות לכך שהסכמתם הייתה זמנית בלבד. השופט גם פקפק ביכולתם של המבקשים להוכיח את טענותיהם בדבר נחיתותו של מקום החניה החלופי. באשר למאזן הנוחות, קבעה השופטת כי גם אם תביעת המבקשים הייתה מוצדקת, עדיין רישום הזכויות בבית המשותף יכול היה להתבצע מבלי להיעתר לסעד הזמני שביקשו המבקשים. השופטת הדגישה את השיהוי בהגשת בקשתם של המבקשים, והצביעה על כך שהעניין אינו דחוף. השופטת ציינה גם את היעדרם של בעלי דירות אחרים בבניין כצדדים לבקשה, שעמדותיהם צריכות להישמע בטרם ייעתרו לבקשת המבקשים. לבסוף, הבקשה נדחתה בשל אי עמידה בקריטריונים למתן צו מניעה זמני, והמבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים, בסך 7,000 ₪.