ע"א 733/88

תקציר

במקרה דנן, התייחס בית המשפט העליון בעיקר לתוקפן של שתי צוואות סותרות שערך המנוח, הרשקו (צבי) אלישקו. הצוואה הראשונה, משנת 1980, העדיפה את אחיינו, המשיב, על רוב רכושו כולל בית מגוריו. צוואה מאוחרת יותר משנת 1985 הורישה הכל למערערים. זמן קצר לאחר הצוואה השנייה נחתם הסכם מכר לפיו נמכר בית המגורים למערערים תמורת 16,000 דולר. בית המשפט המחוזי מצא את הצוואה השנייה פסולה בשל השפעה בלתי הוגנת של המערערים וביטל את הסכם המכר. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק הדין בעניין הצוואה, והדגיש כי נטל ההוכחה להשפעה בלתי הוגנת מוטל על המערערים. בית המשפט הדגיש את תלותו המקיפה של המנוח במערערים, הנובעת מבריאותו המתדרדרת, אשר הצביעה על השפעה בלתי הוגנת שאכן הכתימה את הצוואה. בית המשפט מצא כי פעולות המערערים, לרבות הסכם המכר המפוקפק בתנאים ובנסיבות מפוקפקים, חיזקו מסקנה זו. עם זאת, בית המשפט ציין כי בטלותו של הסכם המכר לא זכתה להתייחסות ראויה בכתבי הטענות המקוריים, ולא נבחנו עילות משפטיות שונות לביטול חוזה, מה שמשאיר מקום להליכים עתידיים להתייחס לכך בנפרד. בסופו של דבר, ערעורם של המערערים לקיים את הצוואה השנייה נכשל, ואישר את תוקפה של הצוואה הראשונה, בעוד סוגיית הסכם המכר נותרה פתוחה להמשך הליכים משפטיים. המערערים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב.