עב"ל 21798-01-23

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם ניתן לסווג את מחלת הלוקמיה של המערערת כמחלת מקצוע בשל עבודתה כטכנאית רנטגן, ובכך להעביר את נטל ההוכחה למשיב. הסוגיה המרכזית היא קביעת מידת חשיפתו של המערער לקרינה מייננת בעבודה. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי המשיב הצליח לסתור את חזקת מחלת המקצוע בהתבסס על נתוני חשיפה לקרינה שנמדדו לאורך השנים. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי קיימות שאלות לגבי שלמותם ודיקיומם של נתונים אלה, במיוחד בהתחשב בתקופות בהן לא היו נתונים זמינים, ובטענת המערערת כי לעיתים קרובות לא לבשה את ציוד המגן הנדרש. ערכאת הערעור קבעה, כי הסבריו של המשיב לנתונים החלקיים או הלא מדויקים לכאורה אינם מספקים, וכי יש צורך בדיון חדש בבית הדין האזורי לצורך קביעת העובדות. דיון חדש זה ידון מחדש בנתוני החשיפה לקרינה ויקבע האם הצליח המשיב להפריך את החזקה כי מחלתה של המערערת נבעה מעיסוקה. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך בירור ובדיקה. שני הצדדים יקבלו את פסק הדין, מיום 10.3.2024, בהיעדר צו להוצאות.