דב"ע מח/141 - 0

תקציר

בית המשפט פסק כנגד המערערת, אשר תבעה קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי, בטענה למעמדה כעובדת חברת גלנדאור בע"מ. פסק הדין הדגיש את הצורך לבחון באופן יסודי יותר תביעות תעסוקה בעסקים משפחתיים. המערערת, דירקטורית לצד בעלה, נרשמה כעובדת בשנת 1982, למרות שקודם לכן ביצעה משימות דומות באופן לא רשמי. תפקידה היה חסר לוח זמנים מובנה, ושכרה נראה סמלי ולא משמעותי. בית הדין מצא כי התרומות שלה היו למעשה "עזרה משפחתית", ולא ביססו יחסי עובד-מעביד אמיתיים. החלטה זו הושפעה מאינדיקטורים לפיהם רישום התעסוקה נועד בעיקר לכישורים פנסיוניים ולא לצרכים עסקיים אמיתיים. פעילות החברה תוארה כעסק משפחתי, כאשר משימותיה של המערערת – החל מחובותיה הבנקאיות וכלה באחזקת המשרד – לא היו שונות באופן מובהק לפני או אחרי רישום העסקתה הפורמלי. הנשיא גולדברג ציין את ההבחנה בין העסקה אמיתית לבין יחסים פיקטיביים שנועדו ליהנות מביטוח לאומי, והדגיש כי נראה כי רישומו של המערער נעשה לצורכי ביטוח לאומי. בסופו של דבר, בקובעו כי פעולות אלה לא ביססו יחסי עבודה, דחה בית הדין את הערעור מבלי לקצות הוצאות.