עפ"ס 31683-11-24

תקציר

החלטת בית המשפט עסקה בדחיית ערעור שבו ביקש המערער לפסול שופט בשל משוא פנים לכאורה, תוך הסתמכות על התנהלות פרוצדורלית, ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות שלדעתו הצביעו על משוא פנים. עם זאת, בית המשפט הפנה לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המחייב את המערער להוכיח נסיבות היוצרות "חשש ממשי למשוא פנים". בית המשפט מצא כי אין די בטענות המערער כדי להוכיח משוא פנים, וציין כי הן נוגעות בעיקר לפעילות שיפוטית, שבדרך כלל אינה מהווה עילה לפסילה אלא במקרים נדירים, כפי שצוין בפסיקה קודמת. בית המשפט ציין כי טענות המערער מתאימות יותר להליך עיון חוזר בערעור ולא להליכי פסילה. עוד הודגש כי למערער ניתנה הזדמנות לערער על החלטות קודמות בהן נדחו בקשותיו לצווי מניעה, שכן בית המשפט נתן סעד זמני בשלב מסוים, ואיפשר לו שהות לערעור. במקום זאת, הוא בחר בדרך אחרת, המתין עד לפקיעת הסעד הזמני והגיש בקשות חדשות ולאחר מכן בקשת פסילה. בית המשפט אישר כי עניינים אלה היו צריכים להידון בדרך של ערעור על החלטות בית משפט קמא, דרך שהמערערת בחרה שלא ללכת בה. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור ואת הבקשה לסעד זמני, ללא צו להוצאות, בהתאם להנחיית מ"מ הנשיא יצחק עמית מיום 17.11.2024.