תמ"ש 17821/96

תקציר

התובעת, אישה, הגישה תביעה רכושית נגד בעלה לפירוק השיתוף בדירת מגוריהם ולחייבו לשלם מחצית משוויה של זכות ציבורית - הזכות להפעיל מונית. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת האישה. ראשית, בית המשפט קבע כי תביעתה הקודמת של האישה בבית המשפט המחוזי, אשר לא הביאה לפירוק השיתוף בדירה, אינה מהווה מיצוי עילה או ויתור על זכויותיה, ויהיה זה מוצדק לאפשר לה לממש את זכויותיה בדירה. שנית, בית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירה ולא חלוקה בעין, שכן הדבר יהיה יעיל ומוצדק יותר, במיוחד לאור העובדה שהדירה נרשמה כזכויות חייבות. שלישית, בית המשפט הכיר בזכות הקדימה של האישה בהליכי הפירוק, וקבע כי יש להציע תחילה את הדירה למכירה במחיר חיצוני, ולאחר מכן לכל אחד מבני הזוג לרכישה בסכום הגבוה ביותר שהוצע. לבסוף, באשר לזכות הציבורית, הורה בית המשפט לבעל לשלם לאישה מחצית משוויה מיום מכירתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הבעל הורשה לנכות מסכום זה מחצית מרווח ההון ששולם לרשויות המס, אך לא את שכר המתווך. הסכום היה אמור להיות מופקד בנאמנות עד שרשויות המס יקבלו את התשלומים המגיעים להם. בית המשפט גם הורה לבעל לשלם לאישה הוצאות בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ, צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה.