ת"א 52605-08-21

תקציר

עניינה של המחלוקת הוא בזכויות השימוש בחניה בבית משותף המשותף לתובעים ולנתבעים, בעלי דירות סמוכות. התובעים תבעו לתקן את תקנון הבית המשותף כך שישנה את מקומות החניה המיועדים, בטענה שיש להקצות מחדש את החניון העליון לדירתם, בהתבסס על הגרלה לכאורה משנת 2001. עם זאת, חוקי העזר הנוכחיים, שנרשמו בשנת 2006, מקצים את החניה העליונה לדירתו של הנתבע. הנתבעים טענו כי התביעה אינה מאושרת מבחינה מהותית והיא התיישנה, שכן מקורה בשנת 2009 עת רכשו התובעים את דירתם, ותקופת ההתיישנות בת שבע השנים חלפה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי המחלוקת מצויה בסמכותו של המפקח על רישום המקרקעין ולא של בית המשפט, שכן היא נוגעת לזכויות ולחובות על פי התקנון. יתר על כן, התביעה נמצאה מיושנת, שכן התובעים היו מודעים לנושא בשנת 2009 אך לא נקטו כל פעולה עד שנת 2021. השופטת הדגישה כי החניות היו בבעלות משותפת וצמודות לשתי הדירות, ולכן התביעה לא נגעה לזכויות קניין אלא לזכות השימוש בחניה העליונה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים סך הוצאות בסך 4,000 ₪. החלטה זו התקבלה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018, ופסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.