ע"א 557/68

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור של פקיד השומה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק מס. פקיד השומה, קבלן בניין, לא ניהל פנקסי חשבונות בהתאם להוראות שהוציא הנציב לפי סעיף 130 לפקודת מס הכנסה לשנות המס 1961 ו-1962. כתוצאה מכך, ביקש פקיד השומה לערוך שומה על בסיס מיטב שיקול הדעת, אך שופט בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור פקיד השומה, וקבע כי עדיין ניתן להתחשב בפנקסי החשבונות, אף שאינם עומדים בהנחיות. פקיד השומה ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק לטובת פקיד השומה, בקובעו כי כל חריגה מההנחיות, למעט חריגה טכנית או מקרית, מסמיכה את פקיד השומה לערוך שומה לפי מיטב שיקול הדעת. בית המשפט קבע כי לפקיד השומה שיקול דעת להתעלם מפנקסי חשבונות שלא נוהלו בהתאם להנחיות וכי אי התאמת החשבונות עצמם שימשה ראיה מספקת לשיקול דעת זה. בית המשפט הדגיש כי מטרתה של מערכת חשבונאית שלמה ועדכנית היא להקשות על השמטות ועיוותים ולהקל על הביקורת, ולא היה על בית המשפט לקבוע כי שיטת פקיד השומה יעילה כמו השיטה שנקבעה בהוראות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי פקיד השומה לא הביא כל ראיה מומחית שתתמוך בטענתו כי שיטות חשבונאיות אחרות יעילות באותה מידה, ועל כן מסקנתו של השופט בעניין זה אינה מוצדקת. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי מערכת חשבונאית שאינה מנוהלת בהתאם להוראות אינה יכולה לשמש תחליף למערכת המנוהלת כדין וכי התערבותו של בית המשפט המחוזי במקרה זה אינה ראויה. עם זאת, בית המשפט לא שינה את התוצאה המוסכמת של החזרת התיק לפקיד השומה לבדיקה נוספת ושומה חדשה, אך הבהיר כי לפקיד השומה שיקול דעת להחליט אם להשתמש בחשבונות השומה כבסיס לשומה אם לאו.