ע"פ 53/54

תקציר

מדובר במקרה שבו מעורבים אש"ף, מרכז תחבורה זמני ושלושה גופים שיתופיים תחבורתיים נוספים. ב-1 בפברואר 1953 השביתו גופים אלה את תנועת האוטובוסים ברחבי הארץ למשך כחמש שעות. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אש"ף בהפרת סעיף 105 לפקודת החוק הפלילי, 1936, המגדיר כעבירה פלילית גרימת נזק לציבור או עלול לגרום נזק לציבור, וגזר עליו לשלם קנס של 200 ל"י. אש"ף ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, דחה את הערעור אך הפחית את הקנס ל-100 ל"י. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט חשין, קבעה כי המונח העברי "נזק" אינו תופס את מלוא משמעותו של המונח האנגלי "שובבות", המשתרע על כל מעשה הגורם רוע או מכשול לרבים. סעיף 105 עוסק בעבירה בלתי מוגדרת, המסמיך את הרשות השופטת להגדיר ולהרשיע אנשים במעשים שהמחוקק לא הגדיר כעבירות. אמנם הייתה ביקורת על סעיף זה באנגליה ובישראל, אך הביקורת לא ביטלה את הסעיף. בית המשפט לא יכול היה לקבוע הגדרה קבועה לעבירה בשל הניסוח הלקוני של הסעיף, והמשפט האנגלי, אליו התייחס הסעיף, לא סייע. יש לשפוט כל מקרה לגופו. כאן גרם מעשהו של אש"ף לתקלה ציבורית חמורה, והעתירה נדחתה. השופט גויטיין, בחוות דעת מסכמת, הסכים כי מעשיו של אש"ף מהווים פגיעה בציבור כהגדרתו בסעיף 105. הם גרמו באופן ישיר נזק כלכלי ופסיכולוגי לציבור. ההגדרה של פגיעה בציבור לא חייבה mens rea ואין לפרש אותה ככוללת רשלנות. אין להתחשב בתוצאותיו הרחוקות של מעשה בעת הקביעה אם הוא גורם נזק לציבור. השופט זילברג, בחוות דעת חולקת, מתח ביקורת חריפה על עבירת הטעיית הציבור כבלתי מוגדרת ומנוגדת לעקרונות החקיקה ופרשנות המשפט. הוא טען לפרשנות מצמצמת של סעיף 105, המגבילה אותו למקרים שבהם הנאשם גרם לתקלה ציבורית באמצעות רשויות ציבוריות. מאחר שמעשיו של אש"ף לא התאימו להגדרה זו, יש לבטל את ההרשעה.