ת"צ 36098-05-16

תקציר

הדיון במקרה זה נסוב סביב שתי שאלות הקשורות לסעיף 29א(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, העוסק בגביית מחיר בלתי הוגן על ידי בעל מונופולין, ובפרט האם הרעיון של מחיר בלתי הוגן כולל תמחור גבוה (תמחור מופרז) או מוגבל לתמחור נמוך (תמחור טורפני) בלבד; וכיצד יש לפרש וליישם את העילה של תמחור מופרז, שהיא רלוונטית רק אם השאלה הראשונה נענית בחיוב. בית המשפט הכיר בעילת התביעה בגין תמחור מופרז על ידי מונופולין בדין הישראלי, שהיא סוג של פיקוח מחירים השונה מפיקוח מחירים רגיל בכך שהוא רטרוספקטיבי ולא התערבות טרום רגולטורית. עילת תביעה זו מוצדקת על ידי הצורך לפקח על המחיר שנקבע על ידי בעל מונופולין כדי להגן על הצרכנים ולקדם תחרות, תוך יצירת מנגנון המחליף את הפיקוח דה פקטו על ידי התחרות בשוק. התנאים לתחולתה של עילת תביעה זו הם כפולים: ראשית, קיומו של בעל מונופולין, המוגדר כעוסק המחזיק ביותר מ-50% מנתח השוק או בעל כוח שוק משמעותי; ושנית, קביעת מחיר בלתי הוגן המהווה ניצול לרעה של מצב השוק, המחייבת בחינה של כוח השוק של המונופול והפער בין התמחור בפועל לבין תמחור מבוסס עלות. במקרה ספציפי זה, לא הובאה המבקשת ראיות מספיקות לכך ששטראוס, המשיבה, גבתה מחיר מופרז עבור אבקת קקאו לצריכה ביתית. טענות המבקש התבססו בעיקר על חוות דעת של מומחה שהשתמש במבחנים שונים כדי להוכיח תמחור מופרז, אך בית המשפט מצא אותן לא משכנעות. המתודולוגיה של המומחה, שהסתמכה על מחיר מפוקח משנת 1992, השוואות מקומיות ובינלאומיות ואומדני עלויות, הייתה לקויה ולא ביססה מקרה לכאורה. כמו כן, בית המשפט ציין כי כוח השוק של שטראוס בשוק אבקות הקקאו היה מוגבל, מה שהצדיק עוד יותר את דחיית הבקשה. מאחר שהמבקש לא עמד בדרישת האפשרות הסבירה להצלחת התביעה, נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.