עמ"ש 19571-04-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של הסכם גירושין שהשתבש. ההסכם המקורי, שהושג ביום 25.1.2017, התווה את תנאי הסדר הגירושין בין המשיב, ח.כ., לבין המערער (האב), לרבות הסדרים הנוגעים למשמורת, מזונות וחלוקת רכושם המשותף. על פי ההסכם, המערערת הייתה אחראית להשגת האישורים הדרושים לחלוקת הנכס לשתי חלקות בתוך שנה, מה שיאפשר למשיב ולילדים להמשיך ולהתגורר בבית בעוד שהמערערת תזוכה בחלק האחר. אם לא יעשה כן, יקבל המשיב את מלוא הזכויות בנכס, וחוב המזונות של המערער יוותר ומזונות עתידיים יוונו. המערערת לא השיגה את ההיתרים כפי שהוסכם, והמשיבה הגישה תביעה לביצוע פסק הדין. המערער טען, כי ההסכם ביניהם רק מחייב אותו להמציא תעודות לחלוקת הענק, וכי המשיב נעדר שיתוף פעולה. המשיב, לעומת זאת, טען כי המערער לא מילא את חובותיו כמפורט בהסכם וכי חתמה על כל המסמכים הנדרשים. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, בקובעו כי המערערת לא פעלה בשקידה וכי הליך הפרצלציה לא הושלם. משכך, הורה בית המשפט על העברת זכויותיו של המערער בנכס למשיב, תוך ביטול חוב מזונות העבר והיוון מזונות עתידיים. המערערת ערערה על פסק דין זה, אך הערעור נדחה. ערכאת הערעור הסכימה עם פרשנותו של בית משפט קמא להסכם וממצאיו בדבר חוסר שקידה מצד המערער. ערכאת הערעור דחתה אף היא את טענות המערער בדבר אי שיתוף הפעולה של המשיב וקבעה כי המשיב אכן חתם על כל המסמכים הנדרשים. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי המערער לא מילא את התחייבויותיו הכספיות כלפי ילדיו ולא תרם לתשלומי המשכנתא על הנכס. בדחותו את הערעור, אישר בית המשפט את פסק הדין המקורי, תוך הדגשת הצורך בהפרדה ברורה בין ענייני הצדדים ובצדקת עמדתו של המשיב. המערער חויב לכסות את הוצאות המשיב, ופסק הדין פורסם מבלי לזהות את הצדדים.