ע"א 2276/02

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך רכושי בין המערערת, ששכרה דירה המכונה "בית הרופא", לבין המשיב, בעל הנכס. המשיב הגיש תביעה למתן פסק דין מקוצר לפינוי המערערת, בטענה שתקופת השכירות הסתיימה. המערער טען, כי הסכם השכירות כולל תנאי שלוב, המזכה אותו להחזיק בנכס כל עוד הוא משמש כ"רופא הכפר" של אז"ר. בית משפט השלום בתל אביב נעתר תחילה לבקשת המערער להתגונן מפני התביעה, אך בהמשך פסק לטובת המשיב והורה על פינוי המערער ללא שמיעת ראיות. המערער ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר הציע לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום לדיון נוסף. המשיב הסכים, ובהתאם לכך בוטל פסק הדין. בעקבות זאת ביקש המערער מבית משפט השלום לפסול עצמו מלדון בתיק, בטענה כי בית המשפט כבר גיבש דעה בעניין ונעדר את האובייקטיביות הנדרשת. בית המשפט דחה בקשה זו, והניע את המערערת לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. המשיב טען, כי המערער לא הוכיח כל אפשרות ממשית למשוא פנים מצד שופט בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בחומרים, דחה את הערעור בקובעו כי עצם הבעת דעה בהליך קודם אינה מעידה על היעדר משוא פנים. בית המשפט הדגיש כי פסק הדין הקודם התבסס אך ורק על המצב המשפטי שהוצג בכתבי הטענות ולא היה כרוך בהטיה כלשהי כלפי מי מהצדדים. יתר על כן, העובדה שפסק הדין בוטל והתיק הוחזר לדיון נוסף מעידה על כך שבית המשפט לא נעל את חוות דעתו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי המערער לא הביא ראיות לדעה קדומה או משוא פנים מצד שופט בית משפט השלום ועל כן דחה את הערעור. המערער חויב בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות הרקע לתיק, ההליך המשפטי וההחלטה הסופית.