עפ"ת 25457-04-10

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת בערעור על הסף הניתן לאכיפה לריכוז אלכוהול באוויר נשוף הנמדד במכשיר נשיפה המכונה בישראל "ינשוף". בתחילה, קבע בית משפט קמא רף זה על 400 מק"ג, והביא לזיכויו של המשיב שהואשם בנהיגה בשכרות לאחר שבדיקה הראתה 315 מק"ג. המדינה הציעה רף חדש של 290 מק"ג, המשלב אי דיוקים במכשירים וסטיות כיול, הנתמכים בחוות דעת מומחים למניעת הרשעות שווא. בית המשפט בחן את המהימנות וההיבטים הפרוצדורליים של השימוש במכשיר הינשוף בישראל. למרות טעויות פרוצדורליות ראשוניות, כולל בעיות כיול ובדיקות, בית המשפט מצא כי המכשיר אמין כאשר נעשה בו שימוש נכון, נתמך על ידי קבלה גלובלית ועדות מומחה. בית המשפט דחה את הטענות על הליכים לא תקינים במהלך המשפט, וציין כי חוות דעת מומחים נשקלו כראוי. היא זיהתה שיפורים בפרקטיקות תפעוליות, כגון כיול טוב יותר והסמכת מעבדה, ולא מצאה סיבה ממשית לפגוע באמינות המכשיר. תוך שמירה על אמינותו המשפטית והראייתית של הינשוף, בית המשפט הכיר בתחומים לשיפור בהתבסס על המלצות בית המשפט קמא. בסופו של דבר, פסק הדין שינה את הסף הניתן לאכיפה ל-290 מק"ג, תוך הדגשת מדיניות מתוקנת זו שתבטיח צדק הולם מבלי לפגוע באכיפת עבירות נהיגה בשכרות. התיק הועבר לבית משפט קמא להמשך הליכים, שכן הדיון הראשוני לא עסק בראיות ספציפיות לעניינו של המשיב, וניסיון להגיע לפשרה לא צלח.