רע"ב 7905/07

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור שהגיש אסיר נשא HIV בישראל, שביקש לערער על מדיניותו והחלטותיו של שירות בתי הסוהר בנוגע להשמתם ותנאיהם של אסירים נשאי HIV. המבקש טען כי הטיפול של שב"ס בעניינו ונציגיהם הממונים של נשאי HIV היה לקוי, וביקש לקבל את בקשתו לחופשה לצורך ערעור. עם זאת, בית המשפט פסק נגד המבקש ברוב הסעיפים. המשיבים הצדיקו את מדיניותם כהכרחית להגנה על בריאותם של כלל האסירים וטענו כי היא מאזנת בין זכויותיהם של אסירים נשאי HIV לבין בריאותם. הנהלים בהם נקט שב"ס, הכוללים בדיקות שיטתיות, תנאי כליאה הולמים ואשפוז נפרד לאסירים נשאי HIV, נחשבו סבירים ומבוססים על שיקולים ענייניים. לפיכך, קבע בית המשפט כי לא יתערב בשיקול דעתו של שב"ס באשר למדיניות הכליאה הכללית. באופן ספציפי, בית המשפט דחה את בקשותיו של המבקש לעבור לכלא אחר ולשהות בתא לבדו, שכן ההשמה הנוכחית בכלא צלמון כבר מילאה את מרבית דרישותיו. בפסק הדין הודגש כי לשב"ס יש אחריות ושיקול דעת לסווג את אוכלוסיית האסירים וכי הבדלים בתנאי הכליאה על בסיס שיקולים לגיטימיים וסבירים הם חוקיים. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטות המשיבים ודחה את בקשת רשות הערעור.