בר"מ 4351/23

תקציר

המבקשים תבעו פיצויים מוועדת התכנון המקומית במעלה הגליל לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (1965) לאחר שערך נכסיהם נפגע לכאורה על ידי תכנית מאושרת. הוועדה המקומית דחתה את טענותיהם, מה שהוביל את המבקשים להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית צפון בשנת 2003. לאחר סכסוכי שמאות ראשוניים ובעלות, הערעורים נותרו ללא פתרון. לאחר מכן ביקשו המבקשים לחדש את הדיון בעררים בשנים 2021 ו-2022, אך ועדת הערר דחתה בקשות אלה, בנימוק של עיכובים של המבקשים בהמצאת מסמכים חיוניים ופרקי זמן ארוכים ובלתי מוסברים של חוסר מעש. המבקשים ערערו לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר דחה אף הוא את ערעורם, תוך הדגשת חוסר פעילותם המתמשך של המבקשים ואי הצדקת השיהוי. בית המשפט הדגיש את סופיות הדיונים ואת אינטרס ההסתמכות של צדדים אחרים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, שכן התיק לא עורר שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים של הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא נגרם עיוות דין, והבקשה נדחתה ללא צו להוצאות, נוכח היעדר מענה.