עב"ל 26356-11-15

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בשל היעדר ראיות התומכות בטענת המערערת בדבר חשיפה לרעש מזיק בעבודה. על פי פסק הדין, סעיף 84א לחוק מחייב תיעוד טנטון ברשומה רפואית לפני שמבוטח מפסיק לעבוד בסביבת רעש מזיקה כדי שיוכר כנפגע עבודה. תלונתו המתועדת הראשונה של המערער על טנטון הייתה בחודש מרץ 2003, ולכן בחן בית המשפט האם ניתן להוכיח חשיפה לרעש מזיק בתקופה שקדמה לה. בעוד שהמוסד הכיר בחשיפה לרעש מזיק לפני שנת 1997, הוא לא קיבל כי חשיפה זו נמשכה גם לאחר מועד זה, כאשר המערערת עברה לתפקיד אחר. בית המשפט המחוזי מצא כי המערערת לא הוכיחה די הצורך חשיפה לרעש מזיק בתקופה הרלוונטית, וערכאת הערעור הסכימה עם הערכה זו, ובחרה שלא להתערב בקביעה עובדתית זו. בית המשפט התייחס גם לטענות המערער ביחס לעדויות העדים, בקובעו כי עדותו של מר חיים ניזאר, שעבד עם המערערת תקופה קצרה, הייתה מקיפה, ועדותו של מר אביב, שלא עבד עם החברה בתקופה הרלוונטית, עדיין רלוונטית משום שהמערער טען כי לא חל שינוי בסביבת עבודתו בין השנים 1997 ל-2011. בנוסף, ציין בית הדין כי למערער ניתנה הזדמנות לבצע מדידות רעש במקום עבודתו במהלך ההליכים בבית הדין האזורי אך סירב, דבר שתרם לליקוי הראייתי בעניינו. בסופו של דבר נדחה הערעור, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.