ת"א 6017/04

תקציר

התובע הובא לבית החולים על ידי צוות מד"א עקב התקף לב ואובחן כסובל מאוטם חריף בשריר הלב. התובע טופל בטיפול תרומבוליטי, שהוא הטיפול השכיח במקרים כאלה, וכן נרשם למחקר פאזה 3 של גוסטו, הבוחן שני הרכבים של תרופות לטיפול תרומבוליטי. התובע טען כי בית החולים התרשל והפר את זכותו לאוטונומיה בכך שלא קיבל את הסכמתו מדעת, וכי חברת התרופות שביצעה את המחקר לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות כלפיו. התובע טען כי בית החולים לא הפעיל שיקול דעת ראוי בהחלטתו לכלול אותו במחקר גוסטו, למרות ההיסטוריה הרפואית שלו של יתר לחץ דם ומדידות לחץ דם גבוה, שהיוו קריטריוני החרגה למחקר. עוד טען התובע כי צוות בית החולים לא לקח את ההיסטוריה הרפואית שלו כראוי וכי לא התקיים דיון על שקילת גורמי סיכון. בית המשפט מצא כי התנהלות בית החולים הייתה סבירה וכי לא הייתה רשלנות בהליך נטילת ההיסטוריה הרפואית של התובע או בהחלטה לצרפו למחקר גוסטו. בית המשפט קבע כי הטיפול המקובל באותה עת היה טיפול תרומבוליטי וכי היעדר חדר צנתורים אינו מעיד על רשלנות בית החולים. באשר לטענה בדבר היעדר הסכמה מדעת, קיבל בית המשפט את גרסת בית החולים לאירועים וקבע כי התובע היה מעודכן דיו לגבי אופי הטיפול והסיכונים הכרוכים בכך. עוד קבע בית המשפט כי חברת התרופות מילאה את חובותיה הביטוחיות כלפי משתתפי המחקר. לפיכך, התביעה נגד שני הנתבעים נדחתה.