עת"מ 21676-10-12

תקציר

העותר, שרישיון השהייה הזמני שלו נשלל על ידי המשיב, ערער על חוקיות ההליך בו נקט המשיב. העותר טען כי החלטת המשיב שלא לחדש את רישיון הישיבת הקבע שלו, שהובילה למעצרו ולגירושו הפוטנציאלי, הייתה פגומה מבחינה פרוצדורלית ובלתי מוצדקת. בית המשפט הסכים עם טענות העותר. נמצא כי המשיב לא העניק לעותר שימוע, שהוא זכות יסוד בישראל, ובמקום זאת ביטל את רישיונו בדיעבד. יתר על כן, בית המשפט הדגיש אי סדרים פרוצדורליים, לרבות בקשות ביטול לא חתומות והסברים לא מפורטים דיים לביטול. השופט הדגיש כי בעוד שלמשיב שיקול דעת רחב במתן רישיון שהייה, שיקול דעת זה אינו מוחלט ויש להפעילו בהגינות. הימנעותו של המשיב מלהצדיק את החלטתו והמניעים המפוקפקים שעמדו מאחוריה הביאו את בית המשפט למסקנה כי ההחלטה לשלול את רישיונו של העותר, וההחלטות שבאו בעקבותיה בדבר מעצרו וגירושו, אינן תקפות. משכך, נענתה העתירה, בוטלה ההחלטה שלא לחדש את רישיון העותר והעותר הוצא צו לשחררו ממעצר ולהעניק לו רישיון לישיבת ארעי חדש.