תמ"ש 15974-11-20

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת דירה, הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים – בנה ואשתו – בדרישה לתשלום דמי שכירות והחזר הוצאות אחזקה עבור התקופה בה התגוררו הנתבעים בדירה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים ודחה את טענות התובע. השופט מצא כי התובע ובנו הנתבע הציגו חזית אחידה וניהלו את ההליך יחד. התובעת לא הסבירה מדוע הגישה את התביעה שנים לאחר שהנתבעים התגוררו בדירה ולאחר שהנתבע עזב אותה. זאת ועוד, טענת התובעת כי הנתבעים התגוררו בדירה עד שנת 2020 סותרת ראיות אחרות וגרסת הנתבע לפיה הם עזבו בשנת 2019 התקבלה. עוד ציינה השופטת כי טענות התובעת בנוגע לתקופת המגורים והוצאות האחזקה לא נתמכו בראיות כלשהן, בעוד הנתבעים סיפקו קבלות על חלק מהתשלומים. גם תביעתה של התובעת לדמי שכירות נדחתה מאחר שלא הצליחה להוכיח את אמיתותו של הסכם כתוב ותביעתה להסכם בעל פה גבוה יותר הופרכה על ידי הנתבע ולא נתמכה בראיות כלשהן. כמו כן, קבעה השופטת כי התובעת ויתרה על דמי שכירות שלא שולמו בשל התנהלותה, קרבה משפחתית ונסיבות המקרה. בנוסף, הדגישה השופטת את חוסר אמינותה של התובעת ואת הסתרתה מעובדות מסוימות. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.