ת"פ 292/03

תקציר

בתום משפט ממושך, הורשע הנאשם, שמואל אביעד, בשורה של עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות ועבירות נלוות נוספות. הראיה העיקרית שקשרה את אביעד לפשעים הייתה סדרה של שיחות טלפון מוקלטות. השופט, לאחר שבחן היטב את כל השיחות, הביע ודאות מוחלטת כי אביעד הוא הדובר בהן. הן התביעה והן ההגנה ערערו על פסק הדין. במסגרת הליך הערעור הוגשו חוות דעת נוספות של מומחים לזיהוי קול. בחוות הדעת שהגישה ההגנה נטען כי הקול בהקלטות אינו שייך לאביעד, בעוד מומחי התביעה טענו אחרת. עם זאת, השופט לא השתכנע מטיעוני ההגנה ושמר על פסק דינו המקורי, בו קבע כי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתו של אביעד מעבר לספק סביר. השופט מתח ביקורת על חוות הדעת של המומחים מטעם ההגנה על כך שהן מבוססות על הערכות שמיעתיות בלבד ומצא אותן לא משכנעות בהשוואה לחוות הדעת של המומחים מטעם התביעה, שהשתמשו בניתוח ספקטרוגרפי. בנוסף, דחתה השופטת את טענתו של אביעד כי הקול בהקלטות שייך לבן משפחה אחר, וציינה כי אביעד לא סיפק כל עדות תומכת מקרובי משפחתו ואף לא הזכיר אפשרות זו בחקירתו במשטרה. ככלל, השופט קבע כי הראיות הנוספות שהוצגו במהלך הערעור לא שינו את הכרעת הדין המפלילה הראשונית. ההחלטה התקבלה בנוכחות התביעה והסנגור, אם כי אביעד עצמו נעדר.