ס"ע 42448-05-10

תקציר

התובע, שפוטר בעבר מ-HOT, הגיש מועמדות לעבודה בחברת Nextcom, שסיפקה שירותים ל-HOT. תהליך הגיוס כלל מספר שלבים כולל ראיון, מבחנים וקורס הכשרה. התובע השלים בהצלחה את כל השלבים ונמסר לו על ידי נקסטקום כי התקבל לעבודה וחתם על מספר מסמכים לרבות קבלת רכב חברה. עם זאת, הוט לא אישרה את העסקתו של התובע בשל פיטוריו הקודמים מ-HOT. המחלוקת העיקרית הייתה האם נכרת חוזה עבודה בין התובעת לבין נקסטקום, שאותה ביטלה האחרונה, או שמא לא נכרת חוזה מלכתחילה. בית הדין מצא כי לא נכרת חוזה, שכן התובעת לא יכלה לספק כל ראיה פיזית לחוזה חתום, ואישורה של הוט היה תנאי מוקדם להעסקה, שלא התקיים. בית המשפט בחן גם האם הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בשלב המשא ומתן. נמצא כי הן הוט והן נקסטקום הפרו את חובת תום הלב שלהן כלפי התובע. הוט לא הבהירה את נסיבות פיטוריה הקודמים של התובעת, ונקסטקום לא הבהירה את הסיבה לעמדתה של הוט או את החלטתה שלה שלא להעסיק את התובע, ולא מסרה זאת לתובע. מבחינת הפיצויים, תביעת התובע להפסד ממוני בגין משרה בעיריית חיפה נדחתה מאחר שהתובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע פרש מהתפקיד. בית המשפט פסק לתובע פיצויים ממוניים בסך 1,073 ₪, שישולמו באופן שווה על ידי הוט ונקסטקום, בגין בזבוז זמנו במהלך הראיון וההכשרה. הוט חויבה לשלם 15,000 שקל ונקסטקום 10,000 שקל פיצויים לא ממוניים בגין עוגמת נפש. לבסוף, נדחתה תביעת התובע נגד הוט בגין לשון הרע מאחר שלא פירט את לשון הרע הנטענת, והדברים שנאמרו על התובע לא היוו לשון הרע כהגדרתה בחוק. כל נתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.