ת"פ 38431-04-12

תקציר

פסק דינו של השופט בני שגיא פותח בפירוט תחולתו של תיקון 113 לחוק העונשין על הסדרי טיעון, ומסביר כיצד חובתו הכפולה של התיקון – להגשים את עקרונותיו ומטרותיו ולפעול לפי הטכניקה שלו – מורכבת כשמדובר בענישה במסגרת הסדר טיעון. פסק הדין מכיר בסתירה המובנית בין תיקון 113 לבין הסדרי טיעון, שכן שיקולי התיקון אינם עולים בקנה אחד עם אלה שנלקחו בחשבון במשא ומתן להסדר טיעון. בעוד תיקון 113 מתמקד בחומרת העבירה, בנסיבות ובאשמתו של הנאשם, הסדרי טיעון כרוכים בשיקולים נוספים, ובהם עידוד הנוהג וכיבוד ציפיות הצדדים. השופט מדגיש כי בניגוד להסדרים פרוצדורליים פתוחים, גזר דין במסגרת הסדר טיעון מהווה קושי ממשי בהקפדה על תיקון 113. הוא מסכים עם פסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה במקרים כאלה על בית המשפט לראות את טווח הענישה המוצע על ידי הצדדים כעונש הראוי ואת העונש בגבולות אלה. גישה זו, מסביר השופט, אינה שוללת את העקרונות והשיקולים המנחים את הענישה המפורטים בתיקון. תחת זאת, עקרונות אלה צריכים להנחות את בית המשפט בבואו לבחון את סבירותם של הסדר הטיעון והעונש המוצע. בהתייחס למקרה הספציפי הנדון, מפרט השופט את חומרת מעשיו של הנאשם, לרבות ניצול ומניפולציה של קטין, ואת הפגיעה בקורבן. הוא מדגיש את הצורך במסר ברור והחלטי נגד עבירות מין. עם זאת, הוא מכיר גם בכמה גורמים מקלים. הודאתו של הנאשם חסכה זמן יקר וחסכה מהקטין את הטראומה של מתן עדות בבית המשפט. כמו כן, לנאשם אין עבר פלילי קודם והוא סובל מבעיות בריאותיות. בהתחשב במכלול הנסיבות, השופט מגיע למסקנה כי הסדר הטיעון עולה בקנה אחד עם עקרונות תיקון 113 וחורג רק במעט מהסף העליון. על הנאשם נגזרו 28 חודשי מאסר בפועל, ועוד 12 ו-4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, עד להתנהגות טובה. כמו כן חויב הנאשם לפצות את הקורבן הקטין בסכום של 15,000 ₪. לבסוף, השופט מוציא צו כללי להחרמת מוצגים על פי שיקול דעת המשטרה ו/או התביעה, ומעניק זכות ערעור כדין.