ע"פ 6909-02-10

תקציר

הנאשם ערער על הרשעתו בעבירות של נטישה לאחר פציעה ואי עצירה בזירת תאונה. ערכאת הערעור דחתה את שני הערעורים, והסכימה עם ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא. הנאשם לא הציג כל נימוק ממשי המצדיק סטייה מהחלטת בית משפט קמא. בית המשפט חזר על הכלל לפיו אל לערכאות הערעור להתערב בממצאים העובדתיים והמהימנים של בית משפט קמא, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. מהראיות עולה כי הנאשם פגע עם רכבו בהולכת רגל וגרם למותה, ולא עצר ולא הגיש עזרה. בית המשפט קבע כי היה על הנאשם לדעת כי אדם עלול היה להיפגע וכי התנהגותו חמורה ביותר. לא הייתה כל הצדקה לסטות מפסק דינו של בית משפט קמא, שהיה מנומק היטב ומבוסס על חומר הראיות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העונש שהטיל בית משפט קמא, לרבות מאסר בפועל, פסילה מנהיגה ועיצום כספי, היה ראוי ואינו מצדיק התערבות. פסק דינו של בית משפט קמא התקבל אפוא פה אחד.