ת"א 206/04

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את הנתבעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בנצרת בשנת 1999, נדחתה ובשנת 2004 הוגשה תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי. לא הייתה מחלוקת על החבות, אך הצדדים לא הסכימו על היקף נזקו של התובע ועל הפיצוי המגיע לו. התובע, שהיה בעל תשע שנות לימוד ועבד כקבלן צבע ושיפוצים לפני התאונה, סבל מפציעות שונות ואושפז מספר פעמים. בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים להערכת מצבו של התובע. הם קבעו כי לתובע נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 77%, לרבות הפרעת דחק פוסט טראומטית (30%), אפילפסיה פוסט טראומטית (10%), סיכון מוגבר לדלקת קרום המוח (10%), אובדן שיניים (5%), אובדן חוש ריח וטעם (5%), הפרעות נשימה (10%), צלקות בניתוחים פלסטיים (10%) ופגיעה בעין (10%). התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן השתכרות, סיוע מאחרים, התאמת מקום מגוריו, הוצאות ניידות, צרכים טיפוליים, טיפולי שיניים וכאב וסבל. מנגד, טענו הנתבעים כי נכותו של התובע אינה פוגעת בתפקודו וכי הוא יכול לעבוד בתפקידים מסוימים. הם גם ערערו על טענות התובע במספר נקודות ספציפיות. השופט שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים של שני הצדדים. הם פסקו כי התובע היה מסוגל לעבוד במשרה חלקית (40%) ממרץ 1999 ואילך, ונכותו התפקודית עמדה על כ-60%. השופטת פסקה לתובע סכומים שונים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, סיוע מאחרים, ניידות, טיפולים, טיפולי שיניים וכאב וסבל. סך הפיצויים שנפסקו היה נמוך משמעותית מהסכום שתבע התובע. בנוסף, חלק מהסכום הוקפא על תנאי, שישולם לתובע אם בקשתו למוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלאות עקב החמרה במצבו תידחה. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של התובע.