פר"ק 2901/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב נכס בבעלות נ.י.ל.י נדל"ן בע"מ (ניל"י), המשועבד לשעבודים, לרבות משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות (הבנק) להבטחת חוב מהותי. הבנק פתח בהליכי עיקול עקב חדלות הפירעון של ניל"י. בית המשפט מינה כונס נכסים שינהל את ענייני החברה וינהל הליך תמחור למכירת הנכס המשועבד. מספר גורמים, בהם המפרק המיוחד של חברת האם של ניל"י, התנגדו למכירה בטענה לדחייה עד להגשת עררים נפרדים על היתר תכנון, דבר שעלול להעלות את ערך הנכס. כונס הנכסים טען כי לבנק, כנושה מובטח, יש זכות לממש את הנכס באופן עצמאי. בית המשפט הכיר בזכות העיקול של הבנק אך הפעיל את סמכותו המפקחת, מתוך הכרה בכך ששווי הנכס עולה ככל הנראה על החוב. נמצא כי הליך התמחור התנהל כראוי, אך בית המשפט בחר שלא לאשר את המכירה על סמך הצעות גבוהות יותר. יש לציין כי בית המשפט סירב לאשר את ההצעה הזוכה בסך 191 מיליון שקל, ובמקום זאת בחר לפתוח מחדש את התמחור. החלטה זו הושפעה מקיומם של הצעות גבוהות יותר, מההשפעה הפוטנציאלית על נושים לא מובטחים ומהקשר בין הליכי כינוס הנכסים והפירוק של חברת האם של ניל"י. פסק הדין הדגיש את תפקידו של בית המשפט באיזון האינטרסים של כל הצדדים, לרבות נושים מובטחים ובלתי מובטחים, תוך הבטחת תקינותו וסופיותו של הליך התמחור, במיוחד לאור הסכומים המשמעותיים הכרוכים בכך. המשך הליכי כינוס הנכסים הותנה בתוצאות תיק הפירוק.