עת"מ 25491-04-13

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שבפניו, שעניינה אישור תוכניות בנייה לתחנת דלק. העותר התכוון להקים תחנת דלק במרחק של פחות מ-80 מטר ממגרש סמוך המיועד לדיור מוגן. בית המשפט קבע כי ההחלטה המינהלית לדחות את התכניות המוצעות היא סבירה, וכי פרשנות הדין החל שניתנה על ידי הרשויות המינהליות היא סבירה ותכליתית. דיירי בית הדיור המוגן סווגו בצדק כדיירי "בית אבות", ולא כדיירים בבניין "מגורים", דבר שהיה מחייב מרחק גדול יותר בין תחנת הדלק למתקן. מסקנה זו נתמכה בתכליתו של החוק הרלוונטי, המבקש להגן על ביטחון התושבים, וביכולתם של אותם תושבים להתפנות מהאזור באופן עצמאי. עוד קבע בית המשפט כי הרשויות המנהליות לא חרגו מסמכויותיהן בבחינת היבטים תכנוניים של ההצעה, וכי החלטותיהן בנושאים אלה היו סבירות. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי טענות העותר ביחס לפסיקה קודמת, ודעת המיעוט של ועדת הערר, אינן משכנעות. החלטות הוועדה המקומית וועדת הערר היו סבירות, פירשו נכון את החוק ולבית המשפט לא הייתה עילה להתערב. העותר חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.