רע"א 7669/96

תקציר

במקרה משפטי זה, דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור, בהתחשב בטיעונים שהובאו לגופן לבירור העניין. העותרת התנגדה בעיקר בטענה כי הפעלת פאב על ידי המשיב לא הוכחה, רשלנות לא נטענה מלכתחילה ורשלנות לא הוכחה. עם זאת, בתי משפט קודמים קבעו כי המשיב מפעיל פאב משנת 1981, הנתמך בתצהירים ובהסכמים פרוצדורליים, שבית המשפט לא מצא עילה לערער עליהם. בית המשפט קבע כי חוק הרשויות אמנם מתווה עילות ספציפיות לסכסוכי ארנונה, אך אין בו כדי למנוע תביעות רשלנות בתביעות רגילות. המשיב טען לסיווג שגוי של הנכס בשל רשלנות העותר, שהובילה לחיוב יתר במסים. למרות חלקו של המשיב בסיווג השגוי, הוא היווה רשלנות מצד העותר, שכן הם לא הודיעו על שינויים בסיווג המס מחנות לפאב, דבר שהשפיע על שיעורי המס באופן משמעותי. רשלנות זו נמשכה שבע שנים, וביססה את זכותו של המשיב לפיצוי בגין תשלום מסים ביתר. הטיעון המשפטי בדבר רשלנות לא היה חדש, לאחר שנידון בערכאות נמוכות יותר. כתוצאה מכך, הערעור נעדר נימוקים מהותיים והוא נדחה. בית המשפט הורה לעותר לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטים הסכימו עם ההחלטה, ואישרו את הצורך שהרשות המקומית תשיב למשיב את המסים שנגבו ביתר מבלי לייחס לו רשלנות תורמת.