ת"א 43654-09-11

תקציר

התובעים, בני זוג נשואים, הגישו תביעה כספית בסך 300 אלף שקל נגד שכניהם, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וגורם נוסף, בטענה לרשלנות והפרת חובה חקוקה הקשורה לאישור היתר בנייה לשכניהם. הנתבעים טענו כי לבית המשפט אין סמכות עניינית בעניין וביקשו לדחות את התביעה. השופט הסכים וקבע כי מהות תביעת התובעים היא פגיעה בחוקיות היתר הבנייה, המצוי בסמכותם הבלעדית של ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים. התובעים השתתפו בהליך התכנון והתנגדו להיתר הבנייה אך לא מיצו את הסעדים המנהליים העומדים לרשותם, אלא פנו לבית המשפט האזרחי. השופט קבע כי אי מיצוי סעדים אלה חוסם את תביעת התובעים, וכי לבית המשפט האזרחי אין סמכות עניינית בעניין. בנוסף, השופט מצא כי הסעד המבוקש, פיצוי כספי, אינו מקנה סמכות לבית המשפט האזרחי כאשר מהות הסכסוך היא מנהלית. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט.