עפמ"ק 45434-03-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **כותרת ההליך:** ערעור פלילי (עפמ"ק) 45434-03-20 גלאם נ' מדינת ישראל. **בית המשפט:** בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. **השופט:** ציון קאפח. **רקע:** המערער, שאול גלאם, ערער על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב. בית המשפט קמא הטיל עליו קנס כספי בסך 20,000 ₪, התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה, והורה על הריסת בנייה בלתי חוקית. הערעור הופנה אך ורק כנגד גובה הקנס. **העבירה:** המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של עבודות ללא היתר בנייה, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו עובר לתיקון 116), ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. העבירה בוצעה בין נובמבר 2014 לספטמבר 2016, וכללה בניית סככה בשטח 28 מ"ר בקומת הגג בנכס שבבעלותו. **החלטת בית המשפט קמא (גזר הדין):** בית המשפט קמא הדגיש את חומרת עבירות הבנייה הבלתי חוקית ואת הפגיעה בערכים שונים, כגון בטיחות, יציבות מבנים, אסתטיקה עירונית, זכויות שכנים ואיכות סביבה. נקבע כי במקרה זה מדובר בפגיעה בינונית. בית המשפט קמא התייחס לעובדה שהבנייה הייתה קלה, אך מורכבת, נמשכה שנים (5 שנים במקור, אם כי נהרסה חלקית לפני הגשת כתב האישום) ונותרה בשימוש המערער. **השפעת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה והתקנות:** בית המשפט קמא התייחס לחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017, ולתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – תכנון ובנייה), תשע"ח-2018. למרות שתיקונים אלו לא חלו על המערער (שכן נכנסו לתוקף לאחר ביצוע העבירה), בית המשפט קמא קבע כי יש להתחשב ב"רוח" חקיקה זו, המבטאת עמדה הדוגלת בהחמרת הענישה הכלכלית בעבירות תכנון ובנייה. בהתבסס על כך, קבע בית משפט קמא מתחם ענישה שבין 20,000 ₪ ל-25,000 ₪. **טענות המערער בערעור:** 1. **שגיאה בקביעת מתחם הענישה:** המערער טען כי מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט קמא היה גבוה מדי באופן קיצוני, וכי פסקי דין אחרים במקרים דומים קבעו מתחמי ענישה נמוכים יותר. 2. **השפעת תיקון 116:** נטען כי אין להעניש בחומרה יתרה כאשר תיקון לחוק שנכנס לתוקף לאחר ביצוע העבירה היווה נימוק להחמרה. 3. **התחשבות בהודאה:** המערער טען כי בית המשפט קמא לא הביא בחשבון כראוי את החיסכון בזמן שיפוטי כתוצאה מהודייתו. 4. **קביעת עובדות שגויה:** נטען כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו שהמתקן עמד 5 שנים, כאשר בפועל מדובר ב-4 שנים, כשבמהלך 3 שנים התנהלו דין ודברים עם המשיבה ללא הגשת כתב אישום. 5. **אי בהירות בסעיף 145ג לחוק ותקנות הפטור:** ב"כ המערער טען כי קיימת אי בהירות לגבי הגדרת פרגולה הפטורה מהיתר, והגיש מסמך הממליץ לתקן את התקנות בהקשר זה. **עמדת המשיבה (מדינת ישראל):** ב"כ העירייה עמדה על הנסיבות כפי שהובאו בכתב האישום, והדגישה כי המערער ידע שבניית הפרגולה מצריכה היתר וכי הצעתו לא עמדה בתקנות הפטור, אך הוא בחר "לעשות דין לעצמו". המשיבה הדגישה את הזיקה בין תיקון 116 לבין ההחמרה המבוקשת בענישה. **דיון והכרעה של בית המשפט המחוזי:** 1. **עקרון החומרה בעבירות תכנון ובנייה:** בית המשפט המחוזי אימץ את גישת בית המשפט קמא כי יש להטיל ענישה מחמירה בעבירות תכנון ובנייה, וכי יש לשרש תופעה זו באמצעות ענישה קשה. ההחמרה בענישה באה לידי ביטוי גם בתיקון 116 לחוק. 2. **דחיית טענות המערער בנוגע לפעולות הרבות:** בית המשפט דחה את טענות המערער בנוגע לפעולות הרבות שננקטו לצורך אי הגשת כתב אישום, וקבע כי פעולות אלו היו אמורות להתבצע *לפני* הבנייה, ולא כאמצעי להכשרה בדיעבד. 3. **משקל ל"רוח המחוקק" (תיקון 116):** בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית המשפט קמא ליתן משקל ל"רוח המחוקק" כפי שעולה מתיקון 116 ומהתקנות, גם אם אינם חלים ישירות על המקרה. 4. **עקרון אחידות הענישה והחמרה הדרגתית:** כאן בא לידי ביטוי חידוש משפטי משמעותי בפסיקה. בית המשפט המחוזי ציטט את השופט ג'ובראן מפסק דין אחר (ע"פ 6544/07 גראמנת), וקבע כי כאשר בית משפט מחליט להעלות את רף הענישה, יש לעשות זאת **בהדרגה ובזהירות**. יש להתחשב ב**עיקרון אחידות הענישה** וב**רף המקובל בפסיקת בתי המשפט** לעבירות מסוג זה, ולא רק ברף שהציב המחוקק (בתיקון 116). 5. **הפחתת הקנס:** לאור הסקירה של הפסיקה, אשר העלתה כי במקרים דומים הושתו קנסות נמוכים משמעותית, בית המשפט המחוזי מצא מקום להקל עם המערער ולהפחית את גובה הקנס. ההחמרה, גם אם מוצדקת, צריכה להיעשות באופן הדרגתי. **סוף דבר:** בית המשפט המחוזי **העמיד את הקנס על סך 13,000 ₪** (הפחתה מ-20,000 ₪). נקבע כי ניתן לשלם את הקנס ב-4 תשלומים חודשיים שווים. שאר מרכיבי גזר הדין (התחייבות והריסה) נותרו על כנם. **עקרונות משפטיים וחידושים עיקריים:** * **חומרת עבירות תכנון ובנייה:** אישור עקרון ענישה מחמירה בעבירות אלו, מתוך הבנה של הפגיעה הרחבה בערכים חברתיים וסביבתיים. * **חקיקה חדשה והשפעתה על מקרים קודמים:** ההכרה כי ניתן ללמוד מ"רוח החקיקה" החדשה, גם אם אינה חלה ישירות על המקרה, לקביעת ענישה. * **עיקרון אחידות הענישה והחמרה הדרגתית:** זוהי נקודת מפתח בפסק הדין. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החמרה בענישה, גם אם מוצדקת, צריכה להיעשות במתינות, תוך התחשבות בפסיקה קיימת ובאחידות הענישה. אין להקפיץ את רף הענישה באופן חד מדי, אלא יש לעשות זאת בהדרגה. * **בחינת מדיניות הענישה הנוהגת:** בית המשפט המחוזי ערך השוואה לפסיקה קודמת, ומצא כי הקנס שנקבע בבית המשפט קמא היה גבוה מדי ביחס למקרים דומים. * **התערבות מתונה בערעור:** אף שהכיר בצורך להחמיר בענישה, בית המשפט בחר להתערב בצורה מתונה ולהפחית את הקנס, ולא לבטל את ההחמרה כליל. בסיכומו של דבר, פסק הדין מדגים איזון בין הצורך להילחם בתופעת הבנייה הבלתי חוקית באמצעות ענישה מחמירה, לבין שמירה על עקרונות יסוד של צדק, אחידות ענישה והדרגתיות בהחלת שינויים ברף הענישה.