ע"ע 1290/01

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעורים שהובאו בפניו. הערעור הראשון, שהוגש על ידי קרן פיצויים לעובד תהל, מבקש לדחות את טענת אלמנתו וילדיו של המנוח (המשיבים) כי הקרן התרשלה בהעברת כספים לחברת ביטוח לצורך הבטחת זכויותיו הפנסיוניות של המנוח. ערעור המשיבים, התלוי בהצלחת ערעור הקרן, מבקש תשלומים נוספים מהקרן הנושאים הפרשי הצמדה וריבית. השאלה המרכזית היא האם הקרן פעלה ברשלנות בכך שלא העבירה כספים להבטחת זכויותיו הפנסיוניות של העובד שנפטר לאחר אפריל 1992, כפי שהורה העובד, או שמא היה עליה להמשיך להעביר כספים ללא הוראה ספציפית. בית הדין האזורי התפצל בעבר בהחלטתו, כאשר דעת הרוב קבעה כי הקרן התרשלה ודעת מיעוט קבעה כי פעלה כראוי. בית המשפט העליון מצדד בדעת המיעוט של בית הדין האזורי, וקובע כי הקרן פעלה בהתאם להנחיות העובד וכי עדותו של פקיד הקרן, שרוב בית הדין האזורי דחה אותה, אכן אמינה. בית המשפט העליון מדגיש כי העובד בחר במודע בהסדר חריג לפיו הקרן תבטיח את זכויותיו רק לאחר פרישתו מתהל "לתקופות - לבקשתו". יתר על כן, בית הדין מוצא כי סביר שמוסד פיננסי יקבל ויפעל על פי הוראות בעל פה, במיוחד בהתחשב במערכת היחסים התקשורתית בין העובד לקרן. חתימת העובד על מסמך הנוגע לתשלומי פנסיה עולה בקנה אחד גם עם ההסדר המיוחד שביקש. בכך מתקבל פסק דינו של דעת המיעוט של בית הדין האזורי, הדוחה את תביעת הניצולים. החלטה זו מתקבלת בהיסוס, תוך הכרה בתוצאה הקשה עבור הניצולים, אך היא מוצדקת משפטית על סמך הראיות. לפיכך, ערעור הקרן מתקבל, ומייתר את ערעור המשיבים, ושני הצדדים פטורים מתשלום הוצאות משפט זה לזה.