ת"א 13962/07

תקציר

התובע תבע את הנתבע, שהיה בעל מניות ודירקטור בשתי חברות, להחזר חוב של למעלה ממיליון ₪. התובע טען כי יש להטיל על הנתבע אחריות אישית לחובות החברות כלפיו, שכן הנתבע הפר את חובות הנאמנות שלו כבעל מניות וכדירקטור, ומשום שיש להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברות (הרמת מסך ההתאגדות). הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת res judicata, בעקבות פסק בוררות שניתן בתביעה אחרת בין הצדדים, בה נדחו טענות התובע כנגד הנתבע. בית המשפט קבע כי פסק הבוררות מהווה res judicata, ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי סוגיית אחריותו האישית של הנתבע נדונה בהליך הבוררות, אך הבוררים בחרו שלא להתייחס אליה. תחת זאת, פסקו הבוררים כי התובע יכול להגיש תביעה נוספת נגד הנתבע בעניין זה. עם זאת, בית המשפט קבע כי קביעה זו של הבוררים אינה חוקית, שכן היא מנוגדת לכלל res judicata. בית המשפט הדגיש כי התובע ויתר במודע על זכותו לבקש להשלים את פסק הבוררות, ובמקום זאת בחר לאשר אותו כמות שהוא. לפיכך, התובע לא יכול היה להתייחס לאותה סוגיה בתביעה אחרת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם התביעה לא הייתה נדחית מחמת res judicata, היא הייתה נדחית לגופה. התובע לא הצליח לבסס כראוי את טענותיו העובדתיות ואת טענותיו המשפטיות בדבר הרמת מסך התאגיד. לעומת זאת, הנתבע הצליח להסתיר את טענות התובע, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. לפיכך, גם התביעה נדחתה לגופה.