ת"א 5514/02

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבע בתביעה כספית שהגיש מתווך בגין אי תשלום שירותי תיווך. המתווך תבע דמי תיווך בסך 4,960 ₪ בגין סיוע במכירת דירת הנתבע. בעוד שלא הייתה מחלוקת כי המתווך התובע תיווך במכירה, הנתבע טען כי התובע לא היה בעל רישיון לעסוק כמתווך באותה עת, כי הסכם שכר הטרחה נחתם לאחר המכירה, וכי חסרים בו פרטים מחייבים כפי שנקבע בחוק. בנוסף, הנתבעת טענה כי הרוכשת היא גיסתה של התובעת, והתובעת לא גילתה עניין אישי זה. בית המשפט מצא כי התובעת אכן נעדרה רישיון בתוקף, והסכם שכר הטרחה לא עמד בדרישות החוק, ובכך לא עמד בתנאי הזכאות לדמי תיווך. למרות שבית המשפט דחה את טענות הנתבעת בדבר התנהגות בלתי אתית מצד התובעת, הוא הגיע למסקנה כי התובעת אינה זכאית לשכר הטרחה הנתבע בשל בעיות "טכניות" אלה. לא ניתן היה להוסיף את הפרטים החסרים בהסכם, ועיתוי החתימה לא השפיע על תוקפו של ההסכם. כמו כן, קבע בית המשפט כי לא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום האגרה על בסיס עקרונות של עשיית עושר שלא כדין. לפיכך, התביעה נדחתה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, ולשני הצדדים שמרה לעצמה הזכות לערער על ההחלטה.