ב"ש 2409/99

תקציר

התובעים הגישו תביעה נגד מעסיקם, הנתבעת, בטענה כי הם קיבלו שכר נמוך יותר מעובדים שביצעו עבודה שווה או שווה במהותה, ולכן נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להראות כי קיימת הצדקה להבדל זה כמפורט בחוק שכר שווה לעובדות ועובדות, התשנ"ו-1996. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התובעים לא הוכיחו די הצורך כי העבודה המדוברת שווה או שווה ערך לזו של עמיתיהם אליהם השוו את עבודתם, ולכן נטל ההוכחה לא עבר לנתבעת. בית המשפט התייחס לסעיפים 2, 3 ו-6 לחוק, והדגיש כי כוונת המחוקק הייתה שנטל ההוכחה יועבר רק לאחר שבית המשפט קבע כי היצירה הנדונה אכן זהה, או שווה במהותה. הואיל והייתה מחלוקת משמעותית בין הצדדים בשאלה האם העבודה שביצעה התובעת שווה או שוות ערך לזו של העובדים אליהם השוו את עצמם, הגיע בית הדין למסקנה כי אין מקום לשנות את סדר הצגת הראיות, ועל כן התביעה תידחה. בנוסף, ציין בית המשפט כי לא הוגש ערעור על החלטה קודמת בעניין סדר הראיות, ועל כן הבקשה הנוכחית לשינוי סדר הראיות תידחה גם מטעמים פרוצדורליים אלה.