ת"א 1137-03-10

תקציר

התיק סובב סביב תביעה כספית בסך 4 מיליון ₪ שהגישו התובעים איתן ואהובה הלפרין וחברת חרמש איתן תעשיות בע"מ נגד מדינת ישראל ונתבעים נוספים, בגין חוזה שנוי במחלוקת והבטחה מנהלית להקמת אזור תעשייה בסמוך להתנחלות חרמש בצפון השומרון. התובעים טענו כי ניתנה להם הבטחה מנהלית בשנת 1984 על ידי הנתבעים להקצות קרקע ולאשר תכנית מתאר למחצבה בשטח האמור. עוד נטען, כי נכרת חוזה בין התובעת 1 לבין ההסתדרות הציונית העולמית - החטיבה להתיישבות, אשר נבע מההבטחה הנטענת. עם זאת, השופט פסק נגד התובעים בשני המקרים. ראשית, בית המשפט מצא כי לא הייתה הבטחה מנהלית ברורה ומפורשת מצד המדינה, כנדרש בחוק. נמצא כי המודעות והפגישות אליהן התייחסו התובעים לא כללו הבטחות ספציפיות, אלא ביטאו את מדיניותה הכללית של המדינה לפיתוח צפון השומרון. זאת ועוד, עדויות התובעים והעדים התומכים בהם לא היו אמינות ולא ביססו את טענת ההבטחה בעל פה. שנית, ביחס לחוזה הנטען קבעה השופטת כי לא הייתה הצעה ספציפית מטעם המדינה, והסכמת התובעים לכל הצעה נטענת לא הייתה בלתי מותנית, אלא היוותה הצעה נגדית שהמדינה לא קיבלה. השופט דחה גם את הטענה כי ההסתדרות הציונית היא שלוחה של המדינה, וציין כי הוא גוף עצמאי שאינו מוסמך להבטיח או לחייב את המדינה במקרה זה. משכך, קבעה השופטת כי לא התקיימה כל הבטחה מנהלית או חוזה בין התובעים לבין המדינה, ויש לדחות את התביעה הכספית, ולהותיר את הצדדים לדון בכל הסוגיות שנותרו ובהוצאות המשפט.